כאן תוכלו להרשם למגוון אירועים כגון- הרצאות, סדנאות, קורסים ועוד...

לוח האירועים

בואו להכיר את המומחים באתר יומן בינס דרך אינדקס המומחים באתר (מפעם ועד היום).

אינדקס המומחים

הכותבים נהנים מעמוד פרופיל איכותי ומקודם באתר וקרדיט בתחתית כל מאמר שמתפרסם.

פרסום מאמר \ אירוע

כישלון המאבקים האקולוגיים

כדור הארץ נעשה פחות ופחות מותאם לחיי אדם, מבחינת ההרכב הכימי של האוויר, המים, האדמה והמזון, וזו הסיבה העיקרית לסבל ומוות של בני אדם כבר כיום, וזה איום קרוב וממשי על המשך קיומו של המין האנושי. אבל כשרוב האנשים שומעים "להציל את כדור הארץ" הם חושבים על "הירוקים האלה שדואגים לכוכב ולטבע ולעצים ולפרחים במקום לדאוג לדברים חשובים, לבני אדם." הזלזול ב- כישלון המאבקים האקולוגיים הוא לא מקרי, יש יד מכוונת שיוצרת אותו.

אנחנו לא מעוצבים למלחמות כל כך גדולות

רובנו עסוקים במאבק היום יומי לפרנסה, משכנתא, בעיות במשפחה וכו'. מעטים האנשים בעולם שפעילים ברצינות להצלת האיזון האקולוגי העדין שמאפשר חיים לבני אדם בכדור הארץ. ומול המעטים האלה נמצאים הכוחות החזקים ביותר בעולם, שרווחיהם וכוחם תלויים בהמשך פעילותם שמזהמת ומחסלת את מה שמאפשר לכולנו חיים ובריאות. הגוף והמוח שלנו מותאמים לחיים בשבט קטן בסביבה של כמה עשרות קילומטרים, והתגוננות מפני כמה שבטים שבאיזור.

בעיות קטנות. אנחנו לא מעוצבים ביולוגית לחשוב במושגים גדולים כל כך, פתירת בעיות כל כך גדולות, כמו הצלת כל הכוכב מפני כוחות אדירים כל כך, גדולים וחזקים ומתוחכמים יותר מכל כוח שהיה אי פעם בכדור הארץ.

הכוח של מי שפוגעים למנוע ולפרק פעילות הוא עצום

מי שרוצה להציל את האנושות, מוצא את עצמו במלחמה מול עסקים בינלאומיים, שיש להם מאות מיליארדי דולרים, מיליוני עובדים שעובדים עבורם, בנוסף לממשלות, צבאות, משטרות, הארגונים החשאיים, יכולת מעקב, חברות אבטחה פרטיות, עולם תחתון, עורכי דין, חברות יחסי ציבור, שופטים, כלי התקשורת, חברות סרטים, אינטרנט, המוסדות האקדמיים, מכוני מחקר, מומחים בכל התחומים, עמותות…

לטייקונים האלה יש כוח שליטה במחשבות והתנהגויות בני האדם שהוא הרבה יותר גדול ממה שהיה לכל המלכים הקדומים. יותר מ99% מהאנשים מאמינים במה שהם רוצים שיאמינו וחיים כפי שהם רוצים שיחיו.

לשלוט בהמונים

המעקב והשליטה אחרי כולנו, ומה שנעשה כדי לשלוט בנו ולוודא שלא נתאחד כנגדם – אפשר למלא ספריות שלמות במידע על כך, וזה מתגבר מיום ליום – פשוטו כמשמעו: מחר בבוקר יהיו עוד חוקים ואכיפה וטכנולוגיות מעקב ושליטה בנו. כך שקשה אפילו לעקוב אחרי זה למעשה, טכניקת שליטה אחת היא להכניס בנו את הדעה שלחקור את הנושא הזה (מה שנעשה כדי לשלוט בנו) זה פסול, שלילי, מטופש, לא שפוי.

"קונספירציות", כלומר ההתנהלות היום יומית הרגילה של ממשל וארגונים, הנפגשים ופועלים לצורך קידום האינטרסים הכלכליים שלהם, היא משהו שהציבור לא אמור לבדוק ולדבר עליו.

תחום המחקר הזה, לא רק שלא מקבל עידוד ומימון, כמובן, אלא מי שעוסק בו ומפרסם מידע בנושא זוכה ללעג… ההנחה שהציבור מתבקש להחזיק היא שאין פעילות לשליטה וקידום אינטרסים שמתנגשת עם האינטרסים שלו, ואם יש כזו, "קונספירציה", "שחיתות", היא היוצא מן הכלל, "כמה תפוחים רקובים" וזה מפורסם ומטופל, ובגדול התרבות מובלת בכיוון הטוב ביותר עבורנו.

הציבור

להביא את הציבור להחזיק באמונה כזו, שכל כך מנותקת מהמציאות, זה בהחלט הישג אדיר. הרי ללגלג על מי שחושב שיש קונספירציות לא שונה מללגלג על מי שחושב שקיימים כבישים ומכוניות. המדיניות, ההחלטות והחוקים בכל התחומים בחברה הם תוצר של קונספירציות. יש אנשים וארגונים שכל מהות עיסוקם הוא שירותי קונספירציות: יועצים אסטרטגיים, לוביסטים, פוליטיקאים, יחצנים…

האיש הממוצע מאמין, שאמנם כרגע הוא עסוק בבעיות בחיים שלו, אבל אם היה רוצה, כמו שהוא מפרסם קצת בקיר שלנו בפייסבוק פוסטים, הוא יכול להצטרף לאיזו עמותה או להקים התארגנות חדשה ולפעול לקידום הנושאים האלה, כמו הצלת האיזון האקולוגי שמאפשר את החיים, הפסקת פעילות תעשייתית מזיקה.

אמונת הציבור

הציבור הרחב מאמין שיש דמוקרטיה, זכות ביטוי, תקשורת שמדווחת, עמותות ומפלגות שפועלות נגד הדברים הרעים. תאורטית זה אולי אפשרי, איכשהו, אבל מעשית, הכוח שעומד מול התארגנות כזו חזק כל כך, וכל כך קל למנוע ולפרק התארגנויות כאלה – שזה נשאר בגדר תיאוריה, ובמציאות נראה שאין דברים כאלה. אין התארגנויות אקולוגיות. כפי שהמפלגות וכלי התקשורת בשליטה של התעשיות, כך גם העמותות ושאר ההתארגנויות.

השרדותה של התארגנות עצמאית שמאיימת על רווחים של מיליארדרים, לא רק שאיננה סבירה במציאות הזו, אלא אפילו מוגדרת רשמית כלא חוקית: מבחינת המדינה זו התארגנות חתרנית, החותרת תחת מבנה הכוח הקיים, והאינטרסים שהמדינה מקדמת, וארגונים כמו השב"כ ממונים באופן מוצהר על שליטה או פירוק של התארגנויות כאלה.

עמותות

קחו עמותה "ירוקה" (אגב "ירוקים" זו מילת הלעג של התעשיות כלפי הפעילים נגד הפגיעה בציבור, אז זה שעמותות מאמצות את הכינוי הזה מלמד על המקום שהן באות ממנו), או עמותה לזכויות אדם, "מאבק במחלה" כזו או אחרת, וכו', ותבדקו מי מממנים אותה, ומי מנהלים אותה. לכו למעלה בהיררכיה – ותגיעו לאותם גופים שהעמותה אמורה להאבק בהם.

בפועל, העמותות שם כדי שאנחנו לא נעשה, להפסיד את המאבקים בשמנו. זה המתאגרף ששילמו לו כדי להפסיד את הקרב המכור. הן מייצגות לכאורה את האינטרס הציבורי, בתקשורת, בבית המשפט, ובמקומות אחרים בהם מתקיים הדיון, והן דואגות לא לתת מכות חזקות מידי, ולא במקומות הכואבים. הן יודעות על מה מותר לדבר ועל מה (ומי) אסור לדבר. וגרוע מכך – תחת כותרות של מאבקים נגד מחלות, תאונות, זיהום, וכו' – הן מקדמות יוזמות מזיקות, הפוכות. זה נקרא "ספין". וזו נורמה. רוב ה"מאבקים החברתיים" שאנחנו רואים סביבנו הם ספינים, קמפיין יחצני של חברה כזו או אחרת שמקדמת את האינטרסים שלה תחת כותרות יפות והפוכות.

מחירי המים

לדוגמה, תחת הכותרת "מאבק להורדת מחירי המים" קודמה התפלת והפרטת המים – שזו הסיבה לעליית מחירי המים. "ראש המאבק" היה יועץ התקשורת של שר התקשורת. אבל מי בודק? תחת הכותרת "מאבק הדיור" קודמה הרפורמה במנהל מקרקעי ישראל – עוד שליטה בנדלן של טייקוני הנדלן – עוד עליות מחירים. תחת "מאבק מחירי הקוטג'" קודמו הטבות ותמיכות בקרטלי החלב הגדולים בעולם שהשתלטו על השוק המקומי. וכנ"ל שאר ה"מאבקים החברתיים על יוקר המחיה".

כישלון המאבקים האקולוגיים

כישלון המאבקים האקולוגיים- תעשיית הנייר מממנת את המאבק בשימוש בשקיות הניילון (שקיות נייר הרסניות עוד יותר – כריתות עצים, הובלה מזהמת יותר, הלבנה ותהליכים מזהמים אחרים). התאחדות החברות המזהמות וחברות התרופות (מי שגורמים לסרטן ומתעשרים ממנו) מכנה את עצמה "האגודה למלחמה בסרטן" והתאחדות חברות הרכב, הדלק והכבישים מכנה את עצמה "עמותת אור ירוק למניעת תאונות דרכים" שמקדמת מדיניות של תחבורה פרטית שהיא הסיבה הבסיסית לתאונות ושאר בעיות התחבורה, ומפילה את האשמה לתאונות על הנהגים.

גרינפיס בעיקר מעסיקה אנשים שיעמדו ברחוב וישכנעו אותנו שאנחנו לא יכולים לשנות כלום ורק היא יכולה לשנות ושאנחנו רק יכולים לתת לה כסף כדי להמשיך לשכנע אותנו לא לעשות. עמותת "אדם טבע ודין" – אלה עורכי דין של החברות המזהמות, והם מייצגים את התובעים כדי למכור אותם. כנ"ל "התנועה לאיכות השלטון". "מגמה ירוקה", "החברה להגנת הטבע", "האגודה לזכויות האזרח", "קו לעובד"… תבדקו מי מנהל וממן אותם ותמצאו שזו אותה שיטה, שוב ושוב. מי שמתחיל מאבק סביבתי/חברתי מגלה שפונים אליו מהעמותות הללו ומנסים לשכנע אותו לרדת מזה.

אז מה בכל זאת אני ואת/ה ומי שכן אכפת לו יכולים לעשות?

אין לי או לאף אחד אחר פתרונות פלא. אפשר לבדוק ולחקור בעצמנו את מהות הבעיה – מי עושה את זה ולמה, מי מרוויח מהפגיעה. ולפרסם בכלים שעומדים לרשותנו: להכנס להרבה קבוצות ולפרסם, להשתתף בדיונים, להיות יצירתיים, להכין פוסטים וסרטונים ויראליים שעשויים לתפוס מלמטה. לנסות לפעול עם עוד חברים שאנחנו סומכים עליהם. לא לתת שיורידו אותנו למטה.

כישלון המאבקים האקולוגיים – לא להיות תלויים בתרומות – לא צריך כסף כדי להפיץ מידע. ומי שינסה לשכנע אתכם שלנסות לשנות זה חסר תועלת, שתצטרפו לארגון קיים (בשליטה כנראה), ושאין לך מספיק ידע ומומחיות כדי להביע את דעתך ולנסות לשנות מה שמפריע לך – אל תתן/י לזה להרתיע אותך.

עוד בנושא כישלון המאבקים האקולוגיים בהמשך.

כדאי להעביר מסרים פשוטים וברורים, והכי חשוב לדבר על האינטרס של האנשים: להיות בריאים, בטוחים ומאושרים. לא מועיל לדבר על הצלת האחר – הכדור, הטבע, הירוק, העצים, הפרחים, החיות, הילדים הסינים… אנחנו מונעים על ידי הרצון לספק את הצרכים שלנו ושל מי שקרוב לנו. אחת האסטרטגיות הנפוצות לחיסול מאבקים היא להציג את המבקרים של התעשיות כירוקים שאכפת להם מהפרחים והחיות (או הפלשתינאים והמהגרים) ולא מהקורא/צופה/מאזין.

מאת שי דוידוביץ

שי דוידוביץ- מדריך בריאות וכושר מוסמך מכון וינגייט, מורה ומנהל המכללה הישראלית לתזונה ובריאות טבעית, מרצה ברחבי הארץ לשיפור הרגלי התזונה ואורח חיים בריא

ניתן לכתוב ביקורות דרך עמוד הפרופיל של הכותבים