כאן תוכלו להרשם למגוון אירועים כגון- הרצאות, סדנאות, קורסים ועוד...

לוח האירועים

בואו להכיר את המומחים באתר יומן בינס דרך אינדקס המומחים באתר (מפעם ועד היום).

אינדקס המומחים

הכותבים נהנים מעמוד פרופיל איכותי ומקודם באתר וקרדיט בתחתית כל מאמר שמתפרסם.

פרסום מאמר \ אירוע

הכל במידה

בעת האחרונה, אני נתקל יותר ויותר בגישת "הכל במידה": זו הטוענת כי כל התנהגות – בין אם מדובר בעישון, שתיית אלכוהול, אכילת מוצרי מזון מעובדים או בילוי עד שעות מאוחרות מול הטלוויזיה – היא התנהגות שאינה מזיקה לבריאות כל עוד היא תיעשה בצורה מדודה ובלי הפרזה.

באופן עקרוני, גישת "הכל במידה" מבוססת על מציאות קיימת

אנו חיים בעולם ונחשפים לרעלים מסוגים שונים – רעלים הקיימים במזון שאנו אוכלים, באוויר שאנו נושמים, במים שאנו שותים ואפילו חלק מהמחשבות שמתרוצצות במוחנו – ובכל זאת, רובינו מצליחים לשרוד בלי להיות מוכרעים מהשטף הבלתי פוסק הזה. גופינו ונפשינו בנויים להתמודד עם רעילות מסוימת: הכבד, הכליות, הריאות, מערכת העיכול שלנו ואפילו העור פועלים ללא הפסקה על מנת לסנן ולהפריש את אותם רעלים החוצה בעוד החוסן הנפשי שלנו מגן עלינו בפני מראות קשים ומחשבות טורדניות.

עם זאת, מגיעה שעה שבה אנו מוצפים – שבה קצב כניסת הרעלים עולה על יכולת הגוף והנפש לסננם ולסלקם – או אז אנחנו מתחילים לחוש באי נוחות שהופכת להרגשה רעה ולבסוף למחלה שמשביתה אותנו – שמאותתת לנו שהגיע זמן לעצור את הפעילות היומיומית שלנו ולאפשר לגוף לנקות את הפסולת שהצטברה. השאלות המתבקשות הן:

לכמה רעלים אנו יכולים להיחשף ומהו אותו קצב כניסת רעלים אופטימלי

לשם כך, כדאי שננסה להבין קודם כל מדוע הגוף מתייחס לחלק מהחומרים בתור "רעלים". גישת הבריאות הטבעית מחשיבה כל חומר כ"מזון" אם הוא מסוגל להזין את גופינו, כלומר משמש את גופינו (או נפשינו) באחת משתי הצורות:

  1. אנרגיה
  2. חומר בניין

שאר החומרים שאינם יכולים לשמש אותנו בצורות אלו נחשבים כרעלנים (Toxins), והגוף עושה ככל שביכולתו כדי לסלקם. כמו כל מציאות מורכבת, לא הכל שחור או לבן: מרבית מהחומרים איתם אנו באים במגע – בין אם מדובר במזון שאנו אוכלים, המים שאנו שותים, חומרי ניקוי וקוסמטיקה החודרים לגופינו דרך העור ומערכת הנשימה, ואפילו תכנים בידוריים, לימודיים ורוחניים אליהם אנו נחשפים – אינם מזונות טהורים או רעלנים טהורים: הם יושבים על איזשהו קו רצף דמיוני ומכילים תמהיל של פוטנציאל הזנתי וכן פוטנציאל רעלני.

לצורך ההשוואה

נוכל להחשיב למשל פרי בשל, המשמש את גופינו גם כדלק וגם מספק לו חומרי בניין ומפיק כמויות מזעריות של פסולת מטבולית כמזון טהור, בעוד שלחם מטוגן אמנם יספק לגוף אנרגיה – אך מכיל חומרים רעילים ביותר הנוצרים בתהליך הטיגון ומייצר פסולת מטבולית רבה בתהליך העיכול – כיוון שהוא חסר סיבים תזונתיים.

ישנם רעלים חריפים יותר: שאינם מספקים לגוף אנרגיה או חומרי בניין כגון חומרי הדברה או חומרים המוספים למזון מעובד כגון צבעים, חומרי שימור וחומרי טעם מלאכותיים. על פי גישה זו, גם מזון הנחשב בריא אך מייצר כמות גדולה של רעלנים בתהליך הפירוק או ההטמעה נחשב רעיל במידה מסוימת (הכל במידה). אותו פרי בשל, אם נצרך בכמות גדולה מעבר לצורכי הגוף, יפיק פסולת מטבולית שאינה משמשת את הגוף וימוקם במקום נמוך יותר על אותו קו רצף דמיוני.

אז כיצד נדע מהי המידה הרצויה

אז לכמה רעלנים אנו יכולים להיחשף? מהי אותה "מידה" שאנו רוצים לשאוף אליה – זו שתאפשר לנו להמשיך לחיות את חיינו כרגיל מבלי לדאוג להצפה והעמסה של הגוף מעבר ליכולות הניקוי שלו? התשובה, כמו השאלה, היא מורכבת:

רעילות של חומרים מסוימים נקבעת בצורה סטטיסטית, על ידי חשיפה מבוקרת לחומר מסוים ובדיקת השפעתו לאורך זמן מסוים. הבעיה נעוצה כבר בתכנון הניסוי בו בד"כ תיבדק השפעת חומר מבודד על אורגניזם מבודד (תאי כבד למשל) או על אורגניזם מורכב שאינו מאותו המין המבוקש (השפעת רעילות של חומרים מסרטנים למשל נבדקת על בעלי חיים ולא על בני אדם) עם תיקון התוצאות על פי משקל הנבדקים.

היכולת להעריך לאורך זמן

תוצאות של ניסויים מעין אלה נותנים אומדן בלבד ליכולתו של גוף אנושי ממוצע להתמודד עם אותו חומר – אך היכולת להעריך את ההשפעה על גוף ספציפי, במשקל מסוים, עם נטיות נפשיות וגנטיות מסוימות, עם מערכת חיסון מסוימת, הגר באזור מסוים עם חשיפה הדדית לחומרים רעילים נוספים, ולאורך זמן אינה יכולה להיבחן. בטיחות החשיפה איננה ניתנת להבטחה, כיוון שהיא מבוססת על חוסר פגיעה או אי מציאת ממצאים של נזק באותו טווח נבדק.

מחוץ למעבדה אנו נחשפים למיליוני תרכובות שונות איתן גופינו נדרש להתמודד בכל רגע נתון ולכן השאלה האמתית שנרצה לשאול את עצמנו היא לא לכמה רעלים אנו רוצים להיחשף, אלא לכמה רעלנים אנו כבר נחשפים בניגוד לרצוננו ודעתנו. בסופו של דבר מדובר בניסוי אישי עם מספר גדול ובלתי ברור של משתנים: חלקם תלויים בבחירות שלנו וחלקם לא. השאלה האמתית היא – האם אני מוכן להשתתף ולהוסיף רעילות למערכת שאינני יודע כמה תוכל להחזיק?

לסיכום

גישת הבריאות הטבעית קוראת לנו לעצור, להסתכל באמת על הרצונות העמוקים של הנפש והגוף ולעשות ככל שביכולתנו על מנת להקל על המערכת ככל האפשר – לבצע בחירות מושכלות ולהקטין למידת המינימום את החשיפה לרעלים שסביבנו – לפחות לאלו עליהם יש לנו שליטה. לפיכך, ההמלצה לבריאות מיטבית – לבחור חומרים מזינים במידה לה זקוק הגוף שלנו (הכל במידה), ולהשאיר את הרעלנים המזיקים לנו מחוץ לגבולות הניסוי.

מאת יאיר גת

יועץ בריאות טבעית ואיכות סביבה ומלווה בתהליכי הבראה והעצמה אישית. מומחה לשינוי הרגלים ושחרור דפוסי חשיבה מעכבים, טיפול במחלות כרוניות, מטבוליות ובהפרעות בדרכי העיכול.

ניתן לכתוב ביקורות דרך עמוד הפרופיל של הכותבים